הרב בנימין פישר, יו”ר ‘מגן לחולה’, מאשים בראיון סוער לישי כהן באולפן ‘כיכר השבת’, כי הסיעות החרדיות לא פעלו למנוע תחלואה חרדית בקורונה, תוקף את משרד הבריאות שלדבריו לא מעבירים דיווחים אמינים והתייחס לסערת פרופסור יורם לס. צפו בראיון המלא.

גל שני? “אנחנו לא נמצאים בגל שני. היה גל, הגל כביכול ירד, וכעת הוא שוב מרים ראש, הייתי קורא לזה התפרצות. לנגיף הקורונה יש עליות ומורדות”.

מספרים לא אמינים: “אני לא חושב שמשרד הבריאות אמינים, אני לא חושב שאפשר להאמין להם, אל תאמין למספרים, הדיווחים לא אמינים. אני ל אומר סתם, תאמין לי. המספרים יותר גבוהים”.

הציבור החרדי מול החילוני: “אם אתה משווה את הציבור החרדי לציבור שאינו חרדי – זה שמים וארץ. אחד מאנשי הצוות במשרד שלי ביקר בתל אביב, הוא חזר הבוקר למשרד וסיפר לי, שהוא ורעייתו היו היחידים עם מסכות. רחובות תל אביב – הפקרות מוחלטת. כמו שבפעימה הראשונה – היה אצלנו הפקרות ללא דין וללא דיין, באשמת משרד הבריאות שלא העביר מסרים לציבור החרדי”.

התנהלות משרד הבריאות במגזר החרדי: “משרד הבריאות החרים את החרדים. אתה ואני ניסינו לפנות לכל האנשים במשרד הבריאות, לא הצלחנו. אמרנו זה ‘פיקוח נפש’. במקומות חילונים הם התראיינו, המדיה החרדית הוחרמה”.

האחריות על המפלגות החרדיות: “בבחירות ידעו להשיג אותי? איפה המנגנון של המפלגות החרדיות? איפה הם היו להזהיר באותו מנגנון מובנה ופעיל בכדי להזהיר את הציבור שיש קורונה? אם המנגנון והנציגים החרדים היו זועקים – היו פחות מתים בני ברק, היו פחות חולים. המפלגות חרדיות כשלו. אני לא ראיתי מפלגה חרדית שפונה כפי שפנו במערכת הבחירות”.

מוסדות החינוך: “בהתפרצות הנוכחית אין תחלואה, יש התפרצות של נדבקים, אבל אין חולים. הזקנים למדו להסתגר, כך גם בעלי הסיכון. מי נחשף? הצעירים. להם לא קורה כלום. אפשר ללכת לחיידר, לא יקרה כלום. אבל, הגעת לבית? לאן הגעת? למשפחה הגרעינית? לא יקרה כלום. אבל אתה לא יכול ללכת לסבא וסבתא, לדוד והדודה” .

מתווה הקפסולות: “סייעתא דשמייא, חסדי ה’. לא האמנתי שזה יצליח, זה פשוט ברכה של ראש הישיבה, רבי גרשון אדלשטיין. זה עובד”.

מערכת הבריאות ערוכה לגל שני? “זה עצוב, לבכות. המערכת לא ערוכה, על הפנים. יש לי אימון מוחלט במערכת הבריאות. ראשי מערכת הבריאות וכל מנהלי בתי החולים. היה וחס וחלילה ויהיה גל שני, איש לא יוכל להגיד לא ידענו, לא הכרנו. בפעימה הראשונה היה אי ודאות”.